בס''ד
עבור ילדים,כמו עבור מבוגרים,התקופה הזו מערערת את שיווי המשקל הנפשי שלנוואת הנחת היסוד על פיה העולם הוא מקום בטוח ובר שליטה.בקרב ילדים,תחושה זו מועצמת על ידי הרגשת חוסר אונים וחוסר הבנה של המתרחש.
טבעי ביותר שבמהלך מצב החירום בו אנו נמצאים וכן זמן מה אחריו נחוש פחד.מנגנון הפחד הוא מנגנון אבולוציוני טבעי אשר מטרתו להגן עלינו מפני איומים וסכנות ולסייע לנו לשמור על חיינו.טבעי אם כן שילד יפחד.ההבדל בין פחד נורמטיבי לחרדה שאינה נורמטיבית ומצביעה על קושי נעוץ בשני אספקטים:
• עוצמת הפחד
• מידת הפגיעה של החרדה בחיי השיגרה.
התפרצויות זעם,הרטבות במיטה בלילה,תחושת עצבות וחוסר אונים,מחשבות טורדניות,תלונות חוזרות ונשנות על כאבי בטן או כאבי ראש,קושי להשאר לבד בבית,בחדר או בכלל.כל אלה הם חלק מהתסמינים המאפיינים חרדה בקרב ילדים.
איך אנו כהורים נוכל לעזור לילד להתמודד עם תחושת החרדה?
1.היו מודעים לרגשות ולתגובות שלכם-הילדים שלנו מסתכלים עלינו.ילדים במיוחד צעירים,לומדים להגיב למצבים שונים על ידי צפייה בנו ההורים המשמשים דמויות משמעותיות בחייהם.כאשר אנחנו כהורים משדרים לחץ,הילד שלנו יבהל ותחושת החרדה תתגבר.
2.תנו מידע מסודר ומאורגן-כדאי ורצוי להסביר לילדים מה קורה.התאימו את המידע אותו אתם מספקים לגילו ולרמתו של ילדכם.חשוב לא להציף את ילדכם בעודף מידע ומצד שני לא להבטיח הבטחות שווא כדוגמת:''אין שום סכנה'' או''זה שום דבר''.במקום זאת עדיף להסביר בפשטות את המצב ולהוסיף שיש גורמי בטחון שפועלים באחריות וגם אנחנו כהורים וכמשפחה מתנהגים בצורה אחראית ונשמעים להוראות גורמי הביטחון.(במשפחות דתיות הוסיפו את המימד האמוני של בטחון בה').
3.אפשרו ביטויים של רגשות שונים-אפשרו לילדכם לפרוק מחשבות מציקות,תנו לו הזדמנות להביע את חויותיו ותחושותיו ואל תבטלו אותן.עודדו אותו לספר מה הוא חש.גלו הבנה והזדהות.הקשבה מצדכם תעביר לו מסר של קירבה ותחושת בטחון להם הוא כה זקוק.
4.הסבירו-הסבירו לילדכם כי רגשות כמו פחד,לחץ,כעס ואשמה הן תחושות נורמליות למציאות הכל כך ''לא נורמלית'' שאנו חווים.העבירו מסר שחשוב לבטא גם רגשות אלה.אפשר לומר: ''זה בסדר להרגיש כך'',''הרבה ילדים מרגישים כך''.
5.השתדלו לשמור על מסגרת של שגרה-גם בימים כל כך לא שגרתיים השתדלו לשמור על פעולות שגרתיות שאנו מבצעים בחיי היומיום הרגילים שלנו,כמו:סדר ההשכמה בבוקר,זמני ארוחות,שעת השכבה,סיפור לפני השינה ועוד פעולות קטנות יומיומיות שנותנות לילדנו תחושה של מסגרת מוכרת התורמת לתחושת ביטחון ושליטה במצב.חשוב להשתדל לחזור לשגרה הרגילה מיד בתום ימי החרום הללו.
6.עודדו ביטוי עצמי-עודדו את ילדכם לעסוק בדברים שיש בהם ביטוי עצמי,דברים שהוא אוהב לעשות ונהנה מהם.כגון:ספורט,אפיה,אמנות,ציור נגינה.העיסוק בהם מסיח את הדעת,עוזר להתנתק מטרדות היומיום,מסייע לילדנו למלא מצברים ונותן לנו דבר להתגאות בו.
7.היו עירניים להתנהגויות המעידות על מצוקה-במידה וילדכם משדר מצוקה חריגה ואין שינוי באינטנסיביות ובתדירות שלה גם בימים שלאחר ימי החרום הללו אל תהססו ופנו לקבלת עזרה מקצועית
שרונה נתן
